מלך ביקיני\סיפור קצר

"לכל אחד מאתנו, בין אם אנחנו לוחמים ובין אם לאו, יש סנטימטר מעוקב של הזדמנות הצץ לנגד עינינו מפעם לפעם. ההבדל בין האדם הבינוני לבין הלוחם הוא שהלוחם מודע לכך ומקפיד להיות ערני, ממתין לו מתוך כוונה, וכאשר הסנטימטר המעוקב הזה של הזדמנות אכן צץ הלוחם תופס אותו".

קרלוס קסטנדה

הזדמנויות הן אולי המהות של התפתחות אישית. ללמוד להיות ערוכים ודרוכים לקראת הזדמנויות שצצות, לזהות אותן ולסמן, ליזום ולפעול למען מימוש של פוטנציאל הם עצם העניין.

מי שהיה בסדנא\הרצאה בתחום האימון או ההתפתחות האישית בוודאי מכיר בע"פ את הסצנה מתוך הסרט "טיפשים בלי הפסקה" בה מפספסים את ההזדמנות לעלות על אוטובוס מלא בבחורות עם ביקיני.

הקטע מהסרט גרם לי להשראה ולכתיבת הסיפור הקצר "מלך ביקיני". ההזדמנויות נמצאות, באות, מפציעות,

הזדמנויות נמצאות על הדרך כל הזמן, קחו אותן טרמפ!

מלך ביקיני\ סיפור קצר

ביער קרוב בין נהר לבין הר, רבץ לו נמר, מהורהר, ממורמר...

הבטן ריקה והראש גם כן, אם היה בשביל מה, הוא מוכן להסתכן.

הרעב משגע, הרעב לא מרפה...

אבל הוא כלל אינו יודע, מה היה רוצה, להכניס אל הפה?

בצעדי ריקוד חוצה את הנהר, תרנגולת שמנה, שמכסה את ההר.

הנמר עוצם עינים, לא מוכן להסתכן! תרנגולת שכזו- רק תקרקר לו למסכן.

זו תרנגולת מיוחדת עם ביקיני ורוד,

לא אחת שתפספס קהל, למולו תוכל לרקוד.

התרנגולת בביקיני הורוד, לפתע מפסיקה לרקוד.

איזה מן קהל זה, שכפיים אינו מוחא?

והבטן המקרקרת, הוא עוד שנייה בוכה.

לתרנגולת בביקיני הורוד, יש לב גדול מאוד.

"למה זה תישאר רעב ידידי הטוב?" "יש פה עדר שלם, ממש קרוב".

"כל שעליך לעשות, את הנהר לחצות והנה אתה שבע ונתחיל להנות."

"לא, לא, לא..." ענה הנמר לתרנגולת,

"את לא מבינה" ... אומר הנמר. "הרעב הזה.. הוא מפתח סיבולת".

ענתה התרנגולת: "פעם גם אני חשבתי כך". "אבל תשמור את זה בסוד"

"ואז יום אחד גיליתי, שאם אתה רעב, אתה לא מסוגל לרקוד".

קרקרה התרנגולת את דרכה אל ההר,

"אני בכלל לא אוהב לרקוד", מלמל הנמר ממורמר.

לא הרחק משם, ממש מטרים ספורים. בינות לגדות, אל מול ההרים.

על ענף ניצב עגור עצוב, בעצמו מכונס.

שזה, במילים יפות- "די מבואס".

קצת נמאס לו להיות לבד. ויש רגעים שהוא ממש מפוחד.

אך למי יספר זאת? הרי זו בושה! כולם יחשבו שהוא עגור- נמושה.

בעוד הוא חושב, כמה איום ונורא. להקת עגורים צונחת בשורה.

הוא מביט בהם מלמעלה, האם נפלתם על הראש?

עגורים בביקיני? מה? איך לכם מה ללבוש?

העגורים למזלו לא קוראי מחשבות, מזמינים אותו אל מסעם להתלוות.

הוא מיד חושד, מתנגד, מפחד.חבורת משוגעים! כבר עדיף להתבודד!

ומה כבר יש לו לתת? הוא רק אחד קטן, והם-המון!

אבל הוא מנומס, שומר על פאסון.

על פניו מבט מבוהל נסוך, "לא יכול", "זה לא הזמן",

"בפעם אחרת, אולי".

ועגור קטן בביקיני לבן, ענה לו בחיוך, "אם תתחיל, תראה שכדאי".

וכבר החל לעוף, לא חיכה לתשובה.

עגור חוצפן! עם ביקיני לבן! מלא גאווה!

הלהקה ממריאה, מעופם כמו ליטוף,

הוא חושב לעצמו, "אולי בכלל לא נועדתי לעוף..."

ממש באותו היער , כבר לילה עכשיו, ינשוף זקן בביקיני, מתכנן צעדיו.

יש לו משקפיים ורודים ובלורית עם פסים, הוא מלך ביקיני, העושה ניסים.

הוא פותח בשיר את הדוח היומי, למי הביקיני הוא מצרך קיומי?

ומיד עולה מסומן במרקר, מצבו של הנמר שזקוק לרי-סטרטר.

הוא אורז לו משלוח ללא כל דיחוי, אם רק יעבור לביקיני, עוד יש לו סיכוי!

כך יוכל בקלות נטולת מאמץ, להשביע את הרעב המאולץ.

כי הוא ידע, תיכף ומיד, את הארוחות שלו, לבשל לבד.

הדו"ח לא נגמר, הנה עוד עגור. מישהו אחר היה אומר שהוא גמור.

אבל ינשוף הוא מלך הביקיני , לא אחד שמתייאש,

הרי חיות בביקיני זה עניין מרגש!

ומיד הוא מארגן משלוח לעגור. ממחר זה כבר עניין סגור.

ברגע שירגיש את ליטוף הביקיני על הגוף, העגור הזה יגביה עוף.

ואם אתם פוגשים חיה ללא ביקיני, תגידו לא שזה ממש לא "איני".

שהיא חייבת , פשוט מוכרחה. זהו לבוש חיוני לצרכי הצלחה.

עם ביקיני יוכלו החיות בקלילות, לראות הזדמנויות בבהירות וצלילות.

כי הכל קיים וניתן זה מכבר, לבשו ביקיני וטפסו על ההר.

#השראה #סיפור